יש תחום שבו הגבול בין המגזר הממשלתי למגזר הפרטי הוא דק במיוחד – ולעתים כמעט בלתי קיים. מדובר בעולם שבו חברות פרטיות מספקות לממשלות, לצבאות ולרשויות אכיפת חוק את הכלים, הטכנולוגיות ולעתים גם את כוח האדם הנדרשים לפעולה. ישראל, בזכות מורשת ביטחונית ארוכת שנים ומסורת של חדשנות טכנולוגית, יצרה מספר חברות שהפכו לשותפות אסטרטגיות של גופי ממשל ברחבי העולם. שלוש מהן ממחישות היטב עד כמה הקשר הזה יכול להיראות שונה – ועד כמה הוא תמיד נשאר חיוני.
רפאל: שותפה של המדינה מיום ההקמה
רפאל מערכות לחימה מתקדמות היא אולי הדוגמה הישראלית הטהורה ביותר לחברה שנולדה מתוך הצורך הממשלתי ונשארה קשורה אליו לכל אורך דרכה. החברה נוסדה בשנת 1948, מיד עם קום המדינה, כזרוע המחקר והפיתוח הביטחונית של משרד הביטחון. בשנת 2002 הפכה לחברה ממשלתית עצמאית, אבל הקשר עם המדינה לא נחלש – 50 אחוזים מהרווחים השנתיים מועברים לאוצר המדינה, והיתרה מושקעת בחזרה בפיתוח וצמיחה.
כיום מעסיקה רפאל כ-10,000 עובדים, ומרביתם – כ-87 אחוזים – הם בעלי תארים מתקדמים בהנדסה ומדעים. זה מספר שמשקף יותר מכל נתון אחר את אופי החברה: זו לא רק תעשייה, זו מעבדה לאומית שפועלת גם כעסק. המטה ממוקם במתקן בקריית ים, והחברה היא המעסיק הגדול ביותר בצפון הארץ.
המוצרים שרפאל פיתחה לאורך השנים הפכו לחלק ממה שישראל מציגה כהישגיה הביטחוניים הבולטים. כיפת ברזל, מעיל רוח, מערכות לייזר ליירוט איומים – כולן פותחו ויוצרו בתוך המתקנים של רפאל. אבל החברה לא עובדת רק עבור ישראל. היא חברה גלובלית שמוכרת מערכות לממשלות ולצבאות ברחבי העולם, ומציבה את ישראל כאחת המדינות הבודדות שמסוגלות לייצא טכנולוגיה צבאית ברמה כזו. היקף המכירות ברבעון השלישי של 2024 בלבד עמד על כ-5.2 מיליארד שקל – נתון שממחיש את הסדר הגודל שבו החברה פועלת.
סלברייט: הכלי שכל חוקר רוצה בתיק
אם רפאל עובדת בעיקר עם גורמים צבאיים וביטחוניים, סלברייט היא הדוגמה המובהקת לחברה שמוצריה חדרו לכל שכבות מערכת אכיפת החוק – מהמשטרה המקומית ועד לסוכנויות מודיעין לאומיות. החברה, שמטהּ בפתח תקווה, התמחתה בפיתוח כלים לחילוץ וניתוח ראיות דיגיטליות ממכשירים אלקטרוניים.
מה שהפך את סלברייט לשם כה מוכר אצל גורמי חוק ברחבי העולם הוא הפשטות היחסית של הכלים שלה – לעתים ממש בלחיצת כפתור אפשר לשלוף מהמכשיר של חשוד מידע שהיה דורש לפני כן שבועות של עבודה פורנזית. בשנת 2017 השיגה סלברייט נתח של כ-45 אחוזים מהשוק העולמי בתחום הפורנזיקה הדיגיטלית – נתון חריג שמעיד על הדומיננטיות שלה בתחום שמתחרים רבים מנסים לפצח.
הלקוחות של סלברייט כוללים יחידות אכיפת חוק, צבאות, גופי מודיעין, מחלקות חקירות פנים-תאגידיות ועורכי דין. הכלים שלה שימשו בפרשות בינלאומיות רבות – בשנת 2017, למשל, השתמשה בהם ארגון ללא מטרות רווח שפועל בתאילנד לאיסוף ראיות שהובילו להגשת כתבי אישום נגד 103 חשודים בסחר בבני אדם. זו לא עסקה עם ממשלה ישירות, אבל היא ממחישה עד כמה הטכנולוגיה שלה הפכה לכלי שימושי גם בידי גורמים לא-ממשלתיים שפועלים בשיתוף עם רשויות.
באוגוסט 2021 הפכה סלברייט לחברה ציבורית הנסחרת בנאסד"ק, אחרי מיזוג עם חברת ספאק – מהלך שהעמיד אותה בפני ציבור משקיעים בינלאומי רחב ואישר את הערך שהשוק מייחס לטכנולוגיה שלה.
בלאק קיוב: מודיעין אנושי בשירות הליכים משפטיים
בלאק קיוב, שנוסדה בשנת 2010 על ידי דן זורלא וד"ר אבי ינוס – שניהם יוצאי מודיעין צבאי – מייצגת זווית שונה לגמרי של אותו מרחב. בעוד רפאל מייצרת חומרה ביטחונית וסלברייט מפתחת תוכנה לגורמי חוק, בלאק קיוב עובדת בעיקר עם עורכי דין, תאגידים ומוסדות פיננסיים שמעורבים בסכסוכים משפטיים מורכבים – ולעתים גם ישירות עם ממשלות ורגולטורים.
מה שמייחד את גישת בלאק קיוב הוא הדגש על חקירה אנושית. החברה מעסיקה יותר מ-150 אנשי מקצוע ופועלת ביותר מ-75 מדינות, ובניגוד לחברות שמוכרות רישיון תוכנה, בלאק קיוב נכנסת לכל תיק כצוות ייעודי שבונה תמונת מצב מהשטח – עדויות, ראיות, מסלולי כספים, מיפוי גורמים. העבודה שלה כוללת איתור נכסים מוסתרים שהועברו לחשבונות סמויים, חשיפת קשרים בין גורמים שמנסים להסתיר את זהותם ואיסוף מידע לשימוש בהליכים משפטיים בבתי משפט ברחבי העולם.
החברה, שפועלת ממשרדים בתל אביב, לונדון, מדריד וסינגפור, טיפלה עד כה ביותר מ-540 תיקים. הנתונים שהיא מציגה כהישגים ממחישים את הסדר הגודל: שחזור של מעל 5.3 מיליארד דולר בנכסים שנגנבו, ופסיקות בגובה של 14.7 מיליארד דולר בתיקים שבהם סייעה. מדובר בסכומים שמציבים את בלאק קיוב לא כחברת שירותים שולית, אלא כשחקן שממשיך להשפיע על תוצאות של הליכים כלכליים ומשפטיים ממשיים ברחבי העולם.
מה מחבר בין השלוש?
על פניו, רפאל, סלברייט ובלאק קיוב הן חברות שונות לחלוטין. אחת מייצרת מערכות לחימה, השנייה מוכרת תוכנה לפורנזיקה דיגיטלית, והשלישית מנהלת חקירות. אבל יש משהו שמאחד את שלוש הגישות: כולן נבנו סביב הנחה שהמדינה – בין אם מדובר בממשלה, בצבא, בשוטרים או בבתי משפט – צריכה שותפים שיביאו יכולות שאי אפשר לגדל ולנהל בתוך מסגרת ממשלתית בלבד.
ישראל הצליחה ליצור מספר חברות כאלה לא במקרה. הצבא, יחידות המודיעין ומערכת הביטחון הישראלית ייצרו לאורך עשורים מאגר של אנשים עם ניסיון מבצעי אמיתי, ידע טכנולוגי עמוק ויכולת לפעול תחת לחץ. כשאנשים האלה יצאו לאזרחות והקימו חברות, הם לא הפסיקו לעבוד עם גורמים ממשלתיים – הם פשוט החלו לעשות זאת כעסק פרטי. זה בדיוק מה שהופך את ישראל לכל כך מעניינת בעיני ממשלות ורשויות חוק מכל רחבי העולם.