תעשיית הביטחון הישראלית עברה מהפכה עמוקה בעשורים האחרונים. מה שהחל כתגובה הכרחית לאיומים קיומיים על מדינה צעירה ומבודדת, התפתח לענף תעשייתי מתקדם המייצא טכנולוגיות, ידע ומומחיות ביטחונית כמעט לכל אזור בעולם. כיום, חברות ישראליות פועלות בחזית הפיתוח של מערכות נשק מתקדמות, פתרונות סייבר התקפיים והגנתיים, ושירותי מודיעין עסקי ואסטרטגי המשרתים ממשלות, צבאות, רשויות אכיפה וארגונים אזרחיים גדולים בזירה הבינלאומית.
השורשים: מהצורך הביטחוני ליתרון תחרותי
ישראל לא בחרה להפוך למעצמת ביטחון, אלא נאלצה לכך. מאז הקמתה נדרשה המדינה לפתח יכולות עצמאיות לנוכח איומים מתמשכים, מגבלות אמברגו ואתגרים טכנולוגיים מורכבים. הצורך הזה הוליד תרבות ייחודית של חדשנות ביטחונית, המבוססת על יצירתיות, פתרון בעיות בזמן אמת ושילוב הדוק בין שטח, מחקר ופיתוח. יחידות צבאיות כמו 8200, אגף המודיעין והמוסד הפכו עם השנים לחממות טאלנט יוצאות דופן, שבוגריהן מגיעים לשוק האזרחי עם ניסיון מבצעי וטכנולוגי שאין לו מקבילה ישירה במדינות אחרות.
התוצאה היא מערכת אקולוגית רחבה של חברות ביטחוניות וטכנולוגיות – החל מתאגידים רב-לאומיים ועד סטארט-אפים צעירים – שמפתחים פתרונות לאיומי סייבר, לוחמה מודרנית, איסוף מודיעין וניתוח מידע. היתרון המרכזי של חברות אלו אינו רק בחדשנות, אלא גם ביכולת לבחון ולשפר טכנולוגיות בתנאי אמת מבצעיים, לעיתים לאורך שנים.
אלביט מערכות: הענק הישראלי
בראש תעשיית הביטחון הישראלית ניצבת אלביט מערכות, אחת מחברות הביטחון הגדולות והמשפיעות מחוץ לארצות הברית. החברה נוסדה בשנת 1966 על ידי קבוצת אלרון ובשיתוף משרד הביטחון, תחת השם "אלביט מחשבים", והתמקדה בתחילת דרכה במערכות אלקטרוניקה ותקשוב צבאיות. מאז התפתחה אלביט לתאגיד ביטחוני גלובלי הפועל בעשרות מדינות.
בשנת 2024 דיווחה החברה על הכנסות של כ-6.8 מיליארד דולר, עם צבר הזמנות בהיקף של כ-22.6 מיליארד דולר – נתון המשקף פעילות רב-שנתית ענפה. אלביט מעסיקה כ-20,000 עובדים ברחבי העולם, עם מרכז פעילות משמעותי בישראל ומפעלי ייצור ופיתוח בארצות הברית, אירופה, ברזיל, הודו ואוסטרליה.
אלביט נחשבת לאחת הספקיות המרכזיות של מערכות יבשתיות ובלתי מאוישות לצה"ל, לרבות משפחת כלי הטיס הבלתי מאוישים "הרמס", ובהם הרמס 450 והרמס 900, המשמשים למשימות מודיעין, תצפית ולעיתים גם תקיפה. מערכות אלו נמכרו לצבאות וארגונים ביטחוניים רבים ברחבי העולם.
מעבר לכך, אלביט מפתחת מגוון רחב של פתרונות: אלקטרוניקה אווירית, מערכות שליטה ובקרה, אמצעי לחימה יבשתיים, מערכות ימיות, סימולטורים ויכולות סייבר. החברה שותפה גם בפיתוח ובהרחבת יכולות ייצור של מערכת "קרן ברזל", מערכת יירוט מבוססת לייזר המיועדת להתמודד עם רקטות, פצמ"רים וכלי טיס בלתי מאוישים.
הקשר ההדוק של אלביט עם צה"ל מהווה עבורה גם נכס שיווקי. החברה מדגישה שמוצריה נבחנו בתנאים מבצעיים, ניסיון שמאפשר לה להציג נתוני ביצועים מהעולם האמיתי – יתרון שקשה לחקות בזירה הבינלאומית.
קבוצת NSO: הסייבר ההתקפי והמחיר הציבורי
בקצה השנוי יותר במחלוקת של התעשייה פועלת קבוצת NSO, מהחברות המזוהות ביותר עם תחום הסייבר ההתקפי. החברה נוסדה בשנת 2010 על ידי ניב כרמי, שלב הוליו ועמרי לביא, ושמה נגזר מראשי התיבות של שמות מייסדיה. לפי פרסומים עיתונאיים, חלק מהמייסדים הגיעו מרקע מודיעיני וטכנולוגי, בין היתר מיחידות סייבר צבאיות.
המוצר המרכזי של NSO הוא "פגסוס", מערכת ריגול דיגיטלית המאפשרת חדירה למכשירים סלולריים, לרבות באמצעות חולשות שאינן דורשות פעולה מצד המשתמש, יכולת המכונה בתחום "אפס קליקים". לאחר החדירה ניתן, לפי תחקירים שונים, לאסוף הודעות, קבצים, יומני שיחות, נתוני מיקום ולעיתים גם להפעיל רכיבי חומרה במכשיר.
NSO טוענת בעקביות כי מוצריה נמכרים אך ורק לממשלות ולרשויות אכיפת חוק, לצורך מאבק בטרור ובפשיעה חמורה. לפי דיווחים שונים, מערכות מסוג זה שימשו גם במבצעי אכיפה משמעותיים. עם זאת, החברה נקלעה בשנים האחרונות לביקורת בינלאומית חריפה, לאחר שתחקירים של ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת קשרו שימוש בפגסוס למעקב אחר עיתונאים, פעילים ומתנגדי משטר במספר מדינות.
בנובמבר 2021 הוכנסה NSO לרשימת הגופים המוגבלים של ממשלת ארצות הברית, בטענה כי מוצריה שימשו לפעילות הפוגעת בזכויות אדם. החברה הכחישה קשר לשימושים בלתי חוקיים וטענה כי אין לה שליטה על אופן השימוש בכלי לאחר מכירתו. גם טענות שנגעו למעקב סביב פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י נותרו במחלוקת ציבורית ומשפטית, ללא קביעה חד-משמעית.
בשנים האחרונות התמודדה NSO עם תביעות, פיטורים ואתגרים פיננסיים. באוקטובר 2025 דווח כי החברה נרכשה על ידי קבוצת משקיעים אמריקאית, במהלך שנועד לייצב את פעילותה ולהתאים אותה לסביבה רגולטורית מחמירה יותר.
בלאק קיוב: מודיעין אנושי בעידן דיגיטלי
בניגוד לחברות המתמקדות בעיקר בטכנולוגיה, בלאק קיוב בחרה להתמקד במודיעין אנושי. החברה נוסדה בשנת 2011 על ידי דן זורלא ואבי ינוס, יוצאי מערכת הביטחון, ומספקת שירותי מודיעין עסקי ותמיכה בהליכים משפטיים מורכבים.
בלאק קיוב מתמחה באיסוף מידע באמצעות מקורות אנושיים (יומינט), לצד שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים. סוכניה פועלים במדינות רבות, דוברים שפות רבות ופועלים בעיקר בזירות של הונאה, שחיתות תאגידית ואיתור נכסים מוסתרים. לפי נתוני החברה, היא סייעה בשחזור נכסים ובהשגת פשרות ותוצאות משפטיות בהיקפים של מיליארדי דולרים – נתונים שמוצגים בדיווחי החברה עצמה.
האתגר המוסרי והמבט קדימה
הצלחת התעשייה הביטחונית הישראלית מלווה בשאלות מוסריות מורכבות. טכנולוגיות מתקדמות, שנועדו להגן על ביטחון הציבור, עלולות לשמש גם לפגיעה בפרטיות ובזכויות אדם. האחריות לאיזון בין ביטחון לחירות מוטלת הן על החברות, הן על הלקוחות והן על הרגולטורים.
לצד זאת, הביקוש העולמי ליכולות ביטחוניות, סייבר ומודיעין רק הולך וגדל. בינה מלאכותית, מערכות אוטונומיות וטכנולוגיות לייזר ממשיכות לשנות את שדה הקרב, וחברות ישראליות ממשיכות למלא תפקיד מרכזי בהתפתחויות אלו. השילוב בין ניסיון מבצעי, יזמות טכנולוגית ויכולת הסתגלות מהירה צפוי להותיר את ישראל שחקן משמעותי בזירת הביטחון העולמית גם בשנים הבאות.
סיכום
לסיכום, תעשיית הביטחון הישראלית מייצגת שילוב נדיר של ניסיון מבצעי, חדשנות טכנולוגית וחשיבה יזמית ארוכת טווח. החברות הפועלות בזירה זו אינן רק מגיבות לאיומים קיימים, אלא מעצבות את האופן שבו מדינות וארגונים מתמודדים עם אתגרי ביטחון מודרניים. לצד ההישגים הכלכליים והטכנולוגיים המרשימים, ניצבים גם אתגרים מוסריים ורגולטוריים המחייבים אחריות, פיקוח ושקיפות. האיזון בין צורכי הביטחון לבין שמירה על ערכים דמוקרטיים יהיה גורם מכריע בהמשך הצלחתה ובלגיטימציה הבינלאומית של התעשייה הישראלית.